תמר אלמוג|עוז אלמוג
בונבונירה ישראלית - תקציר
ספר זה כולל מבחר מאמרים, הרצאות וראיונות שהופיעו בכתבי עת עיוניים, בעיתונות היומית ובבמות אינטרנטיות בשנים 1995-2015. רבים מהפרסומים זכו להדים נבחרים והפכו לקלאסיקה סוציולוגית המשמשת חוקרים, מורים ותלמידים.
בונבונירה ישראלית - הקדמה מאת פרופ' אמנון רובינשטיין
עוז אלמוג הוא תצפיתן וצלם אתנוגראפי. הוא אינו עוסק בארכיאולוגיה של החברה הישראלית אלא בשרטוט מפות. ספר זה - הכולל ראיונות, הרצאות והתרשמויות של סוציולוג בכיר - יוצר לנגד עינינו פסיפס עשיר של הישראליות, על כל מרכיביה ותת-מרכיביה. כל הקטעים כולם כתובים בכישרון, בפשטות מלבבת - בעיקר בהשוואה לשפת הסתרים של חלק מעמיתיו - וגם בהומור רב.
הפסיפס שהוא ממפֶּה ומצלם אינו תואם את החלוקה הרשמית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואת התוויות המודבקות על ידי חלק גדול מהחוקרים בארץ. לעתים נדמה שהמחקר האקדמי הרווח בימינו מפגין חוסר עניין תמוה בחברה הישראלית, עד כדי כך שיש לקורא תחושה שמדובר בסוציולוגיה ללא סוציום, על משקל קפה ללא קפאין, וששאלות חשובות אין בצידן מחקר ראוי לשמו.
כך לדוגמא, התווית "ערבים" מודבקת גם לבדואים וגם לערבים נוצרים, למרות הפערים האדירים ביניהם - הגדולים יותר מהפערים בין יהודים לערבים. תוויות כוללניות אלה, שעוז אלמוג מפרקן לגורמיהן, מונעות ממדענים לאתר ולחקור תהליכים דינאמיים בקרב הציבור הערבי בישראל. כתוצאה מכך, אין אנו יודעים מספיק למשל על שיעור הערבים המועסקים על ידי מוסדות יהודיים, על שינויים בדפוסי הזוגיות ועל צורת הבילוי בימי מנוחה ומועד.
בדומה לכך, התווית "מזרחיים", שעליה נכתב רבות. בצד הקביעה הכללית שתהליכי האינטגרציה בין יוצאי מערב ליוצאי מזרח טרם הושלמו (אני עצמי עמדתי על עובדה זו בכל הנוגע לאקדמיה הישראלית), מצייר אלמוג פרופיל מרתק של הדור הצעיר החילוני, שאצלו מוֹצָא הסבים והסבתות מאבד רלוונטיות. הוא מפריך סטריאוטיפים ומוסכמות מושרשות בחקר החברה הישראלית ומטיל ספק בדברים שרבים רואים כמובנים מאליהם.
יש עניין נוסף שבשלו אוסף זה של כתביו חשוב ביותר: הכתיבה של עוז אלמוג היא לעיתים ביקורתית. אין הוא מתעלם מהוולגריות והשטחיות של היבטים רבים מחיינו, אך לא תמצא בחיבוריו קורטוב של שנאה וחוסר פרופורציות. בניגוד לחלק מעמיתיו, שעשו קריירה נאה מהשתלחות בחברה הישראלית, אלמוג אוהב את הישראלים ומציין את הגעגועים למולדת של אלה מהם שירדו אל ארצות הים. אהבה זו היא כה נדירה במדעי החברה היבשושיים, עד שהיא מקבלת חשיבות וייחודיות, שהקורא יוכל להזדהות עמה. אכן, כדבריו של עוז: "הישראלים משוגעים על ישראל ושונאים את הישראלים".
יש אור וצל בחבורה הישראלית רבת הניגודים, אך עוז מביע אופטימיזם בדבר כוחה להחזיק מעמד נוכח הסערות והתנאים הקשים. להערכתו, יש בתוכנו גרעין חזק של סולידריות חברתית וכוח לעמוד בפני אתגרים ומצבי חרום, שהיו מכניעים ומפוררים עמים אחרים. מתי שמענו לאחרונה נימה כזו? בספריו הקודמים של סוציולוג מקורי זה.
ט"ז חשון תשע"ה, 09 נובמבר 2014
בונבונירה ישראלית - דברים מאת אהוד בן עזר
עוז אלמוג הוא תופעה מיוחדת במינה בזירה הישראלית. אדם ישר שנוגע בחיים גם כאשר הוא עוסק במדע. יש לו עקרונות מחקריים אבל הוא אינו מתבצר בהיכל השן של המדע-בלבד, אלא יורד, או עולה – לכיכר השוק ונותן פומבי לדעותיו ולמסקנותיו – וכל זאת מבלי להיות שבוי בדעות קדומות, כפי שנוהגים "חוקרים" רבים בתחומים שבהם הוא עוסק. אלה שמשתדלים לפרסם בעיקר באנגלית – תוך כדי שהם מוציאים לא פעם דיבתה של ישראל רעה, וזאת כדי להגביר את סיכויי הפרסומים ה"מדעיים" שלהם בזכות שנאת ישראל הנפוצה בעולם האקדמי – בארץ ובעולם.
רעננות המחשבה והמקוריות הן הצד המאפיין אותו. מצד אחד ההתעקשות המחקרית לרדת לפרטי-פרטים הכוללים גם צילומים של אורחות חיים של ציבורים שונים, אפילו של חדרי אמבטיה ובתי שימוש – ומצד שני היכולת להבין תהליכים מתוך שפע הפרטים ולא ללכת לאיבוד. כך הוא משכנע, בדייקנות של התבוננותו במציאות – וגם ביכולתו לתאר את התהליכים מתוך מבט כללי ובלתי משוחד.
הנכונות הזו להפשיל שרוולים ולגעת בחיים וגם להגיב ביושר ובבקיאות – במחקר, בספרים ובתקשורת המונים – היא שמייחדת אותו מרבים אחרים, מאלה שמצד אחד כותבים שטויות חסרות ביסוס, ומאלה שמסתגרים בטרמינולוגיות פלצניות שרק מאמללות את התלמידים שלהם ואינן תורמות דבר לשיח הציבורי.
אנשים כמוהו הם סם חיים לישראליות – ומלווים אותה בנאמנות מופתית.
ככל שירבו תלמידיו וקוראיו – כן ייטב.
נובמבר 2014