שקרי האקדמיה - על המחקר

 

התפתחות האקדמיה, מהזמן העתיק ועד ימינו, היא סיפור אבולוציוני מרתק, חובק יבשות, מדינות ותרבויות. זהו מרוץ שליחים של הרוח האנושית, שהוביל את בני האדם להישגים כבירים. אבל להצלחה אין חסינות ומה שעבד בעבר לא בהכרח יעבוד בעתיד - בעיקר כאשר צומח התחליף.
 

אנשים מסוגלים להבין ולעכל שינויים קטנים בחייהם, אבל קשה להם לקבל את הרעיון שגם הסדרים בסיסיים ומושרשים, שהיו עבורם חלק מהמובן מאליו, ייעלמו יום אחד. האוניברסיטאות הן סוג של מובן מאליו עבור רובנו. 

 

מעטים מסוגלים לדמיין בימינו עולם ללא מוסדות להשכלה גבוהה, אבל כדאי להזכיר שבעבר הרחוק איש לא דמיין חיילים ללא חרבות, איכרים ללא סוסים, או דואר בלי נייר. 
 

אנו חיים בתקופה של עלייה מהירה בשיעור בעלי התארים האקדמיים, של שיפור עקבי ברמת החיים ובתוחלת החיים ושל מפץ של יזמויות והמצאות. עושה רושם שהמדע מצליח מאי פעם וההשכלה הגבוהה פורחת. אבל התמונה הזאת מתעתעת. האקדמיה העולמית נמצאת במשבר העמוק בתולדותיה. זהו משבר כלכלי, אינטלקטואלי, ארגוני, ערכי וחינוכי, והוא אינו תקלה או בעיה זמנית. המודל האוניברסיטאי המסורתי, ששורשיו נטועים בימי הביניים, נמצא בתהליכי שחיקה מתקדמים ומגלה אותות מצוקה משום שהוא כפוף, כמו מודלים מסורתיים אחרים בתקופתנו, לשינויים מבניים. אנו בעיצומה של תקופת מעבר, שבה הישן כבר לא מתאים והחלופה מתחילה להיבנות, מתוך דינמיקה חיכוכית.
 

למרות שמשבר המוסדות להשכלה גבוהה עומד בשנים האחרונות במוקד השיח בקהילה האקדמית וכבר הניב אינספור מאמרים, דו"חות וספרים שעסקו בסוגיה, ממדיו האמיתיים והשלכותיו הדרמטיות נסתרים מעיני רוב הציבור ולמען האמת גם מעיניהם של רוב המדענים והמרצים בעולם. האקדמיה נמצאת עדיין בהכחשה, מרמה את עצמה ואת הציבור, ולכן מתקשה להבין את המצב לאשורו ולהגיע להחלטות מושכלות ואמיצות.
 

מטרתו של ספר זה היא להרכיב תמונת פאזל פנורמית של מצבם של המוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם. אין זה רק מסמך ביקורתי נוקב, שנועד לפקוח עיניים בעידן של בין השמשות, אלא גם תחזית אופטימית ובמידה מסוימת המלצה למודל רענן של מחקר והשכלה, המתאים למאה ה-21. 
 

המין האנושי הולך ומתקרב לנקודת מפנה היסטורית, שבה הבועה האקדמית הסגורה תיפתח לחלוטין, המוסדות להשכלה גבוהה יאבדו את המונופול, וגם הקריירה המדעית תעבור שינויים מרחיקי לכת.

 

שקרי האקדמיה - תקציר

 

הספר הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם. את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של "המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכירסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לצורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

 

אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה-21.

 

שקרי האקדמיה - תוכן עניינים

  1. מבוא

  2. הישרדות בכל מחיר - המשבר הכלכלי

  3. כמה שיותר (מאמרים) יותר טוב - משבר הפרסום

  4. שוד המדע – משבר הנגישות

  5. שיפוט עמיתים מיושן - משבר בקרת האיכות

  6. אובססיית המדידה - משבר הדירוגים

  7. לא תואר ולא הדר - משבר ההשכלה הגבוהה

  8. חולפים עם הרוח - משבר המדעים ההומניים

  9. גן העדן האובד - משבר הקריירה האקדמית

  10. סוף עידן האקדמיה - סיכום ביניים ותחזית

שקרי האקדמיה - סיקור בתקשורת

ראיונות בטלוויזיה​

כאן 11 "סוכן תרבות" (קובי מידן

13 "לפני החדשות" (הילה קורח)

13 רשת "פותחים יום"

אנחנו מהבית בפייסבוק  (אורלי וגיא)

ערוץ 20

חדשות 13 (מהדורת השבת); פוסט של עוז בעקבות הכתבה

ראיונות ברדיו

רדיו ללא הפסקה 103FM (בן כספית ואריה אלדד)

רדיו ללא הפסקה 103FM (ורדה רזיאל ז'קונט)

רדיו ללא הפסקה 103FM (אראל סג"ל)

פודקאסט על המשמעות (ראיון עם תמיר דורטל, יוטיוב

פודקאסט האושר הנשי (ראיון עם מאיה וולף
גלי צה"ל (הולכות בחצות עם מוריה קור וג'קי לוי)

גלי צה"ל (השיח עם אברי גלעד, 18.10.20)
גלי צה"ל (השיח עם אברי גלעד, 27.5.20)

כאן תרבות (גם כן תרבות עם גואל פינטו, 5.4.20)

כאן תרבות (גם כן תרבות עם גואל פינטו, 19.5.20)

כאן ב' (אמילי והפרופסור - אמילי עמרוסי והפרופסור יובל אלבשן)

 

ראיונות בעיתונות

The Algemeiner פרסם קטע מהספר 

מקור ראשון

מעריב

עיתון בשבע

לאישה - Ynet

גלובס (זוג החוקרים נגד האקדמיה; וידאו; סולידריות תחת הקורונה)

כלבו - חיפה והקריות

כתבות ואזכורים

ישראל היום - שישבת (ג'קי לוי

מעריב (עמוס גלבוע)

הארץ (עמרי הרצוג)

ידיעות אחרונות - המוסף לשבת (בן-דרור ימיני)
השילוח – כתב עת ישראלי להגות ומדיניות (אבי וולף)

מידה (אלעד נחשון)

ידע וסקרנות דיגיטלית (עמי סלנט)

סופרת ספרים (עופרה עופר אורן)

ביקורות ספרים (צביה רחימי)

כאן 11 - וואי וואי וואי - סיפורו של דור ה-Y: פרק 3 (אקדמיה) 
רציו - מחקר מדע אמונה

מקור ראשון (הרב חיים נבוןמוסף חינוךתרבות מוצש)

מכללת הרצוג, פודקאסט הספריה

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה

הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה

רמה - רשת מדעי הרוח והחברה

הבלוג של חגי הופר - ביקורות ספרים ומאמרים

דף הפייסבוק של אסף וול

דף הפייסבוק של הרב חיים נבון (22.4.20; 26.4.20)
דף הפייסבוק של ישעיה גיצבורג 

דף הפייסבוק של גלעד ברנסטטר
דף הפייסבוק של אודליה אלקובי

מכללת אפיק

(The Times of Israel (Alison Fisch Katz

(Juedische Allgemeine (Anat Feinberg - German; English

 

מבחר ציטוטים

  • "קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו והוא כולו היה Déjà vu עבורי. לחלוטין, הרגשתי ממש מסתובב במסדרונות ביתי. כשתכתבתו, תמר ועוז, את כרך ב' אני אוכל לספק לכם עוד 400 עמודים על העניין הזה. הספר הוא מאד מורכב אבל ה-core שלו הוא אמת לאמיתה." [פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס ישראל ופרס נובל לכימיה 2004, רב שיח לרגל הוצאת הספר, אוניברסיטת חיפה]

 

  • "זה לא עוד ספר. "כל שקרי האקדמיה" הוא כתב אישום נגד האקדמיה. כתבו אותו פרופ' עוז אלמוג וזוגתו, ד"ר תמר אלמוג. הם מבפנים. זה לא שלא ידענו שמשהו רקוב בממלכת ההשכלה והידע. הרי הטור הזה עסק ועוסק ללא הפסקה בשקרים שהאקדמיה מפיקה. הספר עוסק גם בתוכן עצמו, וגם בשיטות הוראה מיושנות, בצורך במעבר ללימודים מקוונים, במניפולציות ובקנוניות בכל מה שקשור לקבלת מימון למחקרים או לשיפוט מאמרים. ללא שינוי יסודי – האקדמיה תמשיך לשקוע. [...]  
    זו לא כל האקדמיה. אבל זה חלק ממנה. והספר של האלמוגים מציג אותה במלוא ערוותה. לכו לקרוא." [בן דרור ימיני, ידיעות אחרונות – המוסף לשבת]. 

     

  • “לאקדמיה יש בעיה. קשה להתווכח עם ההצהרה הזו, ולא רבים רוצים. היום כבר די קל למצוא דוברים המבקשים לשים אצבע על קלקולי המודל האוניברסיטאי ולהציע דרכים לתיקונו, אבל עדיין קשה למצוא מישהו שעושה זאת באופן כה מעמיק, בהיר, מפורט ומבוסס כמו ד”ר תמר אלמוג ובעלה פרופ’ עוז אלמוג, בספרם החדש ‘כל שקרי האקדמיה’.
    הספר שראה אור בהוצאת ‘ידיעות ספרים’ מצטיין בניתוח מפורט ומעמיק משלל זוויות שונות, ועל פי רוב המחברים מגבים את טענותיהם במספרים, דוגמאות ומקורות כנהוג בשיטה האקדמית. אף על פי כן, הספר כתוב בשפה פשוטה, ברורה ושווה לכל נפש, ללא הז’רגון האקדמי הידוע לשמצה שגם אליו מפנים המחברים ביקורת. מבטו של הספר איננו מופנה רק לישראל או לעולם המערבי (אם כי מטבע הדברים מתמקד בו במידה לא מועטה), אלא מתייחס לעתים קרובות גם למצב במזרח אסיה, בהודו, באמריקה הלטינית ובאזורים אחרים בעולם, וכך מייצר מבט גלובלי של ממש..
    הספר עב הכרס – 520 עמודי תוכן מלבד ביבליוגרפיה והערות – מחולק לשמונה פרקים המציגים זוויות שונות של המשבר הפוקד את העולם האקדמי, ופרק מסכם הכולל המלצות לעתיד. בין הבעיות העיקריות (אך בהחלט לא היחידות) אותן מתארים המחברים ניתן למנות את חוסר הרלוונטיות של השכלה אקדמית לשוק העבודה המודרני, המשבר הכלכלי בו מצויים מרבית המוסדות, את השיטות הלא-רציונליות ולא-יעילות בהן נמדדת תפוקה אקדמית ועל פיהן מוערכים החוקרים, ואת ההטיה הפוליטית החריפה הקיימת בעיקר במדעי החברה והרוח. אין ספק אם כן כי כתיבת ספר כזה על ידי שני אנשי אקדמיה מעידה על חוש ביקורת עצמית בריא ומפותח. [...] 
    ‘כל שקרי האקדמיה’ הוא ספר מומלץ ואף קריאת חובה לכל מי שמתכוון לבוא בשערי מכללה או אוניברסיטה. זהו מבוא עדכני ומפורט, מנומק ומנוסח היטב לעולם האקדמי, אשר עשוי לסייע לסטודנטים ואקדמאים לעתיד לשקול היטב את צעדיהם ולהבין לעומק את חסרונות העולם אליו הם נכנסים." [אלעד נחשון, אתר מידה]

     

  • "אחרי שהורגלנו בשקרי פוליטיקאים ותקשורת, מזומנת לנו הזדמנות לנבור בשקרי האקדמיה שאינה מתאימה יותר לזמן הנוכחי והעתידי. הבלי וקשקושי הפרופסורים על הקורונה מוסיפים מימד אירוני מול עינינו. 
    את שני המחברים, תמר המתמחה בחינוך, ועוז הסוציולוג, אנו מכירים מסיפרם על "דור ה-Y". את היכרותי הראשונה עם עוז עשיתי כשהוציא את ספרו על "הצבר" הישראלי. הפעם זה משהו אחר. אנחנו מורגלים בשקרי פוליטיקאים  ונושאי כליהם, בשקרי התקשורת, בשקרי אנשי עסקים, אך בוודאי פחות בשקרים של האקדמיה. מה למגדל השן הזה שחרט עליו את הסיסמה של חתירה לאמת, לחשיפתה וגילויה כיעוד מרכזי – מה לו ולשקרים? לאורך 532 עמודים באים המחברים וחושפים את האמת העצובה: האקדמיה, ובראש ובראשונה בארה"ב, מרמה את עצמה, את הציבור  ואת הממשלות. לא שאלפי אקדמאים, בעשרות מדינות, באלפי מוסדות קיבלו החלטה מודעת לעשות כך ולסטות מהאמת המקודשת. זה קרה, לפי המחברים, בעיקר משום שהאקדמיה מתקשה (כמו הרבה מוסדות אחרים) להסתגל לשינויים שחלו סביבה: הכלכליים, הטכנולוגים, הדמוגרפים והתרבותיים. היא נלחמת עכשיו על חייה, והמודל האקדמאי ששורשיו עוד בימי הביניים עומד לסיים את קיומו.  ספר מלמד ומאלף. [...]
    המחברים  לא רק מבקרים ומציגים תמונת מצב, אלא גם באים וממליצים על כיווני שינוי במחקר המדעי באקדמיה וכמו כן בהשכלה, בלמידה. מטבע הדברים הנאמר בספר אינו יורד לפרטים, אלא מראה רק כיוונים, שכל אחד מהם מצריך כמובן חשיבה ועיון נפרדים. [...]
    אכן צריך עוז, אומץ, על מנת לצאת בספר כזה: להטיח ביקורת חריפה על קודש הקודשים, ועוד על ידי מי שחי ומלמד בקירבה, ולהמליץ על דרכים שיהפכוהו למשכן אחר, שונה לחלוטין מזה הקלאסי המוכר לנו. דומה הדבר בעיני לקרדינל שמתוככי הוותיקן קורא לרפורמה יסודית ביסודות האמונה הקתולית. לותר בוותיקן. האם יש לכך סיכוי? חצי סיכוי? תקווה לשינוי חד? הכול בחיק האלים והקידמה הטכנולוגית. ובו בזמן  בולט דבר מרכזי: בישראל הספר הזה יוצא, מפורסם, לא מוחרם על ידי האוניברסיטאות ובעלי אינטרסים המובנים בהיכל הקודש האקדמאי. ברור שתבואנה התקפות, אך יש לנו כאן במדינה דמוקרטיה של חופש ביטוי ודעה  שלהרבה מדינות דמוקרטיות במערב אין מה להתבייש בה. היום מנפצים שם אנדרטאות, מחר ישרפו שם ספרים? [עמוס גלבוע, מעריב]

     

  • זהו ספר מרתק ומעמיק המבוסס על אלפי מקורות ומחקרים. [...] זו אחת המונגרפיות המעמיקות ביותר שנכתבו בעשורים האחרונים בישראל וגם בעולם אודות החינוך הגבוה !!
    "כל שקרי האקדמיה" אינו ספרם הראשון במשותף: הם חיברו יחד גם את "דור ה-Y  כאילו אין מחר", המספר על ילדי האתמול ומבוגרי המחר, שמתחילים היום את השתלטותם על התרבות הישראלית".
    את ד"ר תמר אלמוג והחדשנות שלה בתחומי מדעי החינוך אני מכיר מעבודתי בעבר במרכז הפדגוגי-טכנולוגי של רשת עמל, אז למדנו ממנה רבות ושאבנו השראה מתפיסותיה המתקדמות בנושאי עיצוב ופיתוח סביבות למידה חדשניות, וגם ממחקריה אודות אלטרנטיבות לבתי הספר המסורתיים.
    את  פרופסור עוז אלמוג הכרתי בזכות פורטל האינטרנט המעמיק שלו "אנשים בישראל". בשנות ההוראה שלי במחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר אילן ובקורסים מקוונים למורים הדגמתי לסטודנטים ולמשתלמים את המאגר המקוון שלו כמאגר מידע סוציולוגי מעמיק וייחודי באינטרנט. [...]
    עיקר הביקורת בספרם המרתק של פרופסור עוז אלמוג וד"ר תמר אלמוג היא כי "האקדמיה ברחבי העולם וגם בארץ מאבדת במהירות את הרלבנטיות שלה בעיקר משום שהיא דבקה במודל הוראה עתיק יומין, שאינו מתאים לעידן החדש, ומתקשה יותר ויותר להתחרות עם האלטרנטיבות שצומחות בחוץ. הפרסום המדעי מבוסס על שיטות וכלים שהצליחו מאוד בעבר אך הסתאבו עם השנים. [...]
    לאורך כל הספר המעמיק מציעים ד"ר תמר אלמוג ופרופסור עוז אלמוג קווי מתאר לשינוי מועיל ומתקן באקדמיה. הם צופים כי פורמט כתבי העת הסגורים, שמפרנס בעיקר מונופולים תאבי בצע, יפנה את מקומו לפלטפורמות פרסום מקוונות ציבוריות, פתוחות וחינמיות – עם מגבלות מינימליות. הם יכילו מגוון רחב יותר של פרסומי מדע מאלה המקובלים כיום בעולם כתבי העת: החל במאמרים מסוגים שונים וכלה בדוחות , משובים וקבוצות שיח על נושאים מגוונים שקשורים במדע או משיקים לו. [...]
    כפי שכתבתי בהתחלה זו אחת המונגרפיות המעמיקות ביותר שנכתבו בעשורים האחרונים בישראל וגם בעולם אודות החינוך הגבוה!!
     [עמי סלנט, הבלוג ידע וסקרנות דיגיטלית].

     

  • "היה לי ברור שאני עושה צעד חסר אחריות. כולם אמרו לי במפורש שאני זורק עתיד מכובד, יוקרה וביטחון כלכלי ויוצא לדרך חתחתים. אני אפילו לא התווכחתי. למען האמת, הסכמתי שיש משהו בדבריהם. אבל משכתי בכתפי ואמרתי שאני חייב ללכת עם הלב. והלב רצה החוצה.
    הייתי אז עוזר הוראה זוטר באוניברסיטה העברית. התחלתי מסלול לדוקטורט ואהבתי מאוד את הצליל של המילה הזאת, את הדלתות שהיא תפתח בפניי, ואת הנחת שהיא עשויה להביא למשפחה.
    בראשי דמיינתי בעיקר איך רגע אחרי הוספת הד"ר לשם שלי אני רוכש ז'קט טוויד משובץ עם טלאי במרפקים, מטפח קרחת נאה ומשקפיים זהובים, ורץ למנהל התיכון שזרק אותי בי"ב עם ציוני מגן עלובים רק כדי לעשות לו נה.
    התסריט היה מלבב וקרוב לשלמות, אבל משהו בתוכי אמר לי להתרחק. נוריות אזהרה הבהבו בכל פעם שניסיתי לבחון את אמינות האשליה הרומנטית כאילו קריירה אקדמית היא התמסרות סוחפת לחיים מסעירים של דעת ומחקר.
    אין ספק שלמדתי שם והוספתי דעת, אבל לא יכולתי להתכחש לרושם המצטבר של שעמום לאה ולריח הכבד של פוליטיקה קטנונית, שרבץ על רוב המפגשים מול הוועדות הנכבדות שהיו אמורות ללוות את המחקר שלי.
    אהבתי ללמד. אהבתי ללמוד. אהבתי מאוד חלק גדול מהמורים שאני חייב להם תודה אדירה. ובכל זאת עזבתי. קשה לומר שלא הבטתי לאחור. בכל פעם שמכר נוסף שלי הפך לדוקטור, חזרתי אל השאלה הטורדת: נו, אתה כבר מתחיל להתחרט? אתה לא חושב שעשית טעות? ושוב עניתי שלא. לא טעות ולא מתחרט. אבל תמיד חשבתי שזה לגמרי אישי.
    אחרי שהתחלתי לקרוא את "כל שקרי האקדמיה" של עוז אלמוג ותמר אלמוג, דברים התחילו להתחבר. מה שהיה אינטואיטיבי החל להיאחז בעובדות ובמספרים, ומה שהצטייר בעיניי כטעם אישי, התברר כבעיה כלל־עולמית. ובכן, כנראה לא טעיתי כל כך. דווקא אם אתם מאמינים בחשיבותם העליונה של המדע והמחקר, ואם גם אתם שואלים את עצמכם מאיפה צצות מדי פעם כל אותן כותרות מטורללות שמתכסות באצטלה מדעית, פרגנו לעצמכם קריאה בספר הזה, שנכתב על ידי שניים שמכירים באופן אישי ועמוק את העולם שאותו הם מספידים." [ג'קי לוי, ישראל היום - מוסף שישבת]. 

     

  • "המרדף הסיזיפי אחר כבוד וציטוטים, ההרצאות בקצווי עולם מול קהל של שני שומעים, הניצול הבלתי נסבל של המרצים מן החוץ והקלות המחרידה של החנטרוש, הרמאות והזיוף: סימני ההידרדרות של מוסדות ההשכלה הגבוהה בעולם מוצגים בספר החדש של תמר ועוז אלמוג, "כל שקרי האקדמיה". כמו נביאי זעם תנ"כיים הם חוזים את חורבן האוניברסיטאות בצורתן הנוכחית, וה"זום" הוא רק דוגמה מגומגמת לפריחה שעתידה לבוא לאחר מכן. [....]בספרם הם מתארים גם כיצד סיגל לעצמו השמאל הקיצוני באקדמיה "סגנון עריצי המתבטא בנרקיסיזם, חלוקת העולם לשחור לבן, ציד מכשפות, צנזורה וסתימת פיות". הטקסטים הפסבדו־מדעיים שמנפק הזרם הזה, כך לפי אלמוג ואלמוג, מתאפיינים ב"נטייה לבלבל בין חוסר בהירות לעומק. אפשר לזהות את הטקסטים הללו כמעט מיד על פי השפה הפתלתלה והמתייפייפת, הציטוטים והאזכורים של הוגי דעות, מעין 'גדולי תורה', והשימוש האינטנסיבי במילים טיפוסיות דוגמת נרטיב, קולוניאליזם, הזרה, הכלה, הדרה, הגמוניה, אג'נדה, האחר, קבוצה מוחלשת, מיעוטים, ילידים, סובייקט, פרדיגמה, פרקטיקה, ביקורתי, מדומיין". [יהודה יפרח, מקור ראשון].
     

  • "בראיון שנתן לפני שנים אחדות סיפר יזם העל אילון מאסק מדוע החליט לעזוב אחרי יומיים בלבד את לימודי הדוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת סטנפורד ולהעדיף את עולם ההייטק. “רוב המאמרים הם למעשה חסרי תועלת, מאמרים שבקושי נוצלו אי פעם על ידי מישהו, זה מיותר”, אמר. לצד הביקורת החריפה שחטף מאסק על דבריו בטענה כי מדובר בהכללות גורפות, היו גם מי שראו במאסק את הילד מ”בגדי המלך החדשים”, שמעז לומר בקול את מה שחברי הסגל לוחשים בחדרי חדרים. התחושה וההכרה כי האקדמיה רוויית הכשלים הולכת ומאבדת מהרלוונטיות שלה מקופלת גם בספרם החדש של תמר ועוז אלמוג “כל שקרי האקדמיה”, שבו הם מטיחים באקדמיה כתב אשמה חריף על תרבות השקר, ההתמסחרות, הניוון והקיבעון שפשטו במסדרונות מוסדות ההשכלה הגבוהה והמחקר בעולם. במאות עמודים מנומקים ביסודיות, הם מונים את התהליכים שהפכו את מוסד האקדמיה לגוף אנכרוניסטי הזקוק לשינוי יסודי, ולמעשה למודל חלופי לחלוטין. [...]
    במסמך המאלף והמרתק מציבים תמר ועוז אלמוג מראה שחורה בפני האקדמיה, תוך שהם מניחים את האצבע על מה שהולך ומתחוור כבועת השכלה ומחקר המייצרת תארים שאינם נחוצים." [יוסי הדר, מעריב].

     

  • "בחודשים האחרונים הובלטה החשיבות של המדענים. החשיבות של המדע לחיינו. התחלנו לקרוא מאמרים מדעיים, לנתח גרפים, להשתמש במלים כמו 'אקספוננציאלי', 'אפידמיולוגי', ו'סרולוגיה' כאילו אנחנו מדענים מבטן ומלידה, ובעיקר להמתין למדענים ולמוסדות המדע שיפתחו את החיסון. ודווקא בימים אלה של המדע ככוכב, יוצא ספר עב כרס ממוסמך, מתוחקר מאד, שטוען 'הכל שקר'. טוב לא 'הכל', אבל המון, ממש המון. האקדמיה, טוען הספר הזה, בדרך לפשיטת רגל רוחנית, אם לא הגיעה לשם כבר. הסוציולוגים הבולטים, עוז ותמר אלמוג, בני זוג וגם אנשי אקדמיה, הם הכותבים של הספר הזה." [קובי מידן, סוכן תרבות, כאן 11].
     

  • "כל שקרי האקדמיה" כולל דיון מקיף, בהיר וחריף בכשליה הרבים של מערכת ההשכלה הגבוהה כיום. מגובים בנתונים סטטיסטיים, בתיאורי מקרים ובאנקדוטות, המחברים תמר ועוז אלמוג מתגייסים למשימה הביקורתית באנרגיה תקיפה ותוקפנית: הם מתארים את המערכת האקדמית במלים כמו חמדנות, כסילות, שקיעה, שפל, שחיתות, עיוות, צרות אופקים, הכחשת מציאות, קיבעון, פחדנות ואנכרוניזם. הם מעידים שאנשי אקדמיה נתפשים כ"חרטטנים קולניים" ו"שטחיים ומניפולטיביים"; האקדמיה "מרמה את עצמה ואת הציבור" והצעירים שמידפקים על שעריה לוקים ב"תמימות, עיוורון ובורות". ממעמדם כאנשי אקדמיה בכירים וקבועים (באוניברסיטת חיפה), הם זועקים שהמלך הוא עירום. חוסר המודעות לעירום הזה מאמלל את השותפים במערכת, מכביד על הקופה הציבורית וגורם נזק מוסרי, כלכלי ומדעי. [...] המחברים מטיפים למהפכה, ולא לרפורמה. הממלכה רקובה, והמוסדות האקדמיים המוכרים עתידים להיעלם מהעולם. כעת, יש להוביל את בריאתה מחדש של מערכת ההשכלה הגבוהה ברוח עקרונות השוק החופשי ובחסות הטכנולוגיה: המלך מת, יחי המלך החדש. אפשר לתהות אם השינוי שהם מציעים יתקן את הכשלים המפורטים בספר, או ייצור אחרים; אולם מרבית הטיעונים שלהם, שנטועים באידיאולוגיה עקבית של ימין כלכלי, מעוררים מחשבה נחוצה ואפילו דחופה. [...]
    בחזון של "כל שקרי האקדמיה", דור העתיד של המדענים יוכשר במכוני מחקר של התעשייה ושל גופים מסחריים שעונים על צרכים "ממשיים". במקביל להם, יתקיימו מכוני מחקר ציבוריים מעטים ומובחרים — "הישיבות הגבוהות" של המדע, שיעסקו בעיקר בסוגיות תיאורטיות. המחקר המדעי יתפרסם בבמות אינטרנטיות פתוחות וחינמיות, שהרגולציה עליהן תהיה מינימלית וייחשפו לביקורת ולתגובות של גולשים. המודל הוא זה של ויקיפדיה, שמעלה על נס את חוכמת ההמונים ואת ביקורתם של הרבים על פני שיפוט על ידי מעטים. 
    התמונה העתידנית הזאת, שתחליף את האקדמיה הציבורית המסורתית, אינה בדיונית. היא משכנעת ומרתקת, אך גם מעוררת תהייה [...]
    על שקרי האקדמיה יש הרבה מה לומר, ובני הזוג אלמוג עושים זאת היטב וללא מורא." [עמרי הרצוג, הארץ ספרים]

     

  • "הסיפור של תמר ועוז אלמוג הולך ונעשה דומה לסיפור תנ"כי של מטיף בשער קלאסי. הוא עומד ומתרה בקהל שוב ושוב, משרטט בפניו את האיוולת והעונש הצפוי בעקבותיה ומתווה לו את הדרך לתקן. הקהל בתורו משתדל להשתיק את הביקורת ככל יכולתו, מנסה לשוות למטיף תדמית של הוזה ומשכנע את עצמו שהדברים לא אמורים כלפיו. ואז, רגע השיא והמפנה של הסיפור מגיע כשאיתני הטבע באים ומוכיחים את צדקתו של המטיף. הנמשל: תמר ועוז בתפקיד המטיף, קברניטי האקדמיה בתפקיד הקהל, והקורונה בתפקיד איתני הטבע. [...]
    הספר 'כל שקרי האקדמיה' מונה יותר מ-500 עמודים – היקף מכובד בהחלט לספר עיון פופולרי, והוא יוצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים. מטבע הדברים קשה לעמוד על כל הבעיות שהספר פורש ביריעה הקצרה שלפניכם, אבל בכל אופן אנחנו מבקשים להיכנס פנימה, ולהבין את הבעיות השורשיות שגרמו לזוג אלמוג לקבוע שהמערכת כולה נמצאת בתהליכי ריקבון מתקדמים.
     [...]  
    כיאה לימים שבהם הקורונה מרחפת על פני תבל הפגישה בינינו וירטואלית, נטולת תבלין אנושי חם. זה אומנם חוסך מכם את התיאורים הציוריים שכתבים נוהגים לשזור בכתבות מן הסוג הזה, אבל במקביל גם מונע מפגש בלתי אמצעי. ועם כל זה, גם מבעד לגלים אלחוטיים, את הבעירה שיש לבני הזוג בנושא קשה שלא להרגיש. כמו שני הלכים במדבר האקדמי הם מחפשים בצימאון את דרישת האמת והגדלת הדעת, כשהם מאבחנים ביסודיות בכל תחום את ההשפעות הזרות שהשתלטו עליו."
     [יוני רוטנברג, בשבע].

     

  • "בני הזוג פרופ׳ עוז וד״ר תמר אלמוג אינם מסוג האנשים שנמנעים מלהטיל פצצות. [...] כמובן הם אינם הראשונים להצביע ולהתריע על הליקויים החמורים במגדל השן. [...] אף על פי כן ספרם של הזוג אלמוג יוצא דופן מכמה בחינות. ראשית, הוא הרבה יותר מקיף מבחינת כמות הנושאים והבעיות שהוא מטפל בהם, עם כמות מדהימה של הערות שוליים [...] שנית, בניגוד ללא מעט ספרים המתרכזים בבעיות ההשכלה הגבוהה במדינה אחת, מחקרם חובק עולם פשוטו כמשמעו, עם ניתוח המצב והבעיות ביבשות אמריקה, מזרח אסיה ואירופה. כתוצאה מכך, הספר נותן לנו פרספקטיבה חשובה ומראה שזו לא רק בעיה של ישראל וארה״ב, זו בעיה של כולם,  כולל אפילו מדינות סקנדינביות. התוצאה היא ספר שבין אם מסכימים עם טענותיו ובין אם לא, חייבים להתייחס אליו בכל דיון עתידי על השכלה גבוהה בארץ." [אבי וולף, השילוח – כתב עת ישראלי להגות ומדיניות]
     

  • "הספר מהנה, אמיץ וחשוב מעין כמותו. ספר מאתגר שלא חייבים להסכים איתו אבל צריכים לקרוא אותו." [אמילי עמרוסי ופרופ' יובל אלבשן, אמילי והפרופסור, כאן ב'].
     

  • “ספר עבה ומלא כל טוב. [...] אתם יצאתם אתו ממש בתחילת הקורונה. אני זוכרת שאמרתי, חייבים לדבר על הספר זה. כתבתם ספר מאד חזק. [...] אתם באמת חשפתם הרבה. [...] אתם חושפים משהו באפלולית של הקשרים, של הפרוטקציות של החנופה, של הפוליטיקה." [ורדה רזיאל ז'קונט, רדיו ללא הפסקה 103FM] 
     

  • "כל שקרי האקדמיה הוא ספר של תמר ועוז אלמוג, סוציולוגים בכירים ואנשים מקסימים. ונשאלת השאלה: איך לא חשבו על הנושא הזה קודם." [אורלי וגיא, אנחנו מהבית בפייסבוק]
     

  • "אז אני ממש מקווה וממליצה לכל המאזינות. תפתחו את הראש, תעשו חישוב מסלול מחדש. תקראו את הספר. הספר הזה מאד חשוב גם לכן גם לילדים ולנכדים. הוא אמיץ מעין כמוהו ואני מקווה שהוא באמת יסלול דרך לשינוי אמיתי ולהתייעלות של כל המערכת הזאת. החל מגן הילדים ועד הדוקטורט." [מיה וולף, סיכום הפודקאסט האושר הנשי]

  • "אם יש ספר שכדאי מאד לקרוא זה את הספר הזה של בני הזוג אלמוג.
    מסמך ארוך ונוקב שמסביר בצורה הכי ברורה וכנה מדוע כיום תואר אקדמי הוא לא פעם דרך רעה להתחיל את החיים איתו.
    אבל מעבר להסברים ומעבר לעובדה שהספר ארוך מאד (מן הסתם המחברים חששו לפרסם אותו בשני חלקים כיון שהיו מנסים לטרפד את החלק השני) מדובר ביצירה עכשוויות, חשובה, מעוררת מחשבות, מעוררת דיון, מעוררת שיח, מאתגרת את הגישות הקיימות.
    חברים בסך הכל העלות שלו היא 3 מנות שוארמה והוא שווה כל שקל, ממש כל שקל." [אסף גולן, דף פייסבוק]

     

  • "בעקבות #כל_שקרי_האקדמיה (הספר) שיצא לי לקרוא לאחרונה עלתה בי השאלה: האם מחברי הספר, בני הזוג אלמוג תמר ו Oz Almog, הם צמד טרולים? עלי להקדים ולומר: "טרול" עבורי אינו תואר המבטא גנאי. להיפך. הטרול המקצועי, זה שיש מאחרי מעשיו כוונות אסטרטגיות ולא רק עניין בכאוס ובמהומה, הוא בעיני סוג של מאסטר אמנויות לחימה, כזה המשתמש בכוחו של התוקפן כדי לפעול כנגד עצמו. [...] כדי להבין את תופעת אינפלציית המאמרים ועליבותם של רבים מכתבי העת המדעיים, יש לקרוא את הפרק העוסק בקלות הבלתי נסבלת של החירטוט האקדמי. הרעה החולה מכל היא הבמה הסגורה בה מתפרסמים מחקרים, רעיונות ודעות שהיו מקבלים את התואר "ארכאים" אלא שהם היו כאלה לפחות מפריצת האינטרנט לחיינו. מה הערך בהצגת תיאוריה בחלל סטרילי סגור שאינו נגיש ויותר מכך, לרוב המאמרים המתפרסמים במדעי הרוח אין כל ערך מעבר להצגת רשימת הפרסומים של המחבר שתקרב אותו אל התואר\תקן\קביעות ותו לא. [...] תמר ועוז אלמוג אינם טרולים, אלא מגה טרולים משום שהם מפעילים את השיטה האקדמית נגד עצמה. הצמד לא הסתפק במאמר זה או אחר אלא הוציאו לאור ספר עב כרס אשר כל כולו ניצול כח האובייקט המבוקר לשם חביטה בו והפיכתו לעיי חורבות אקדמיות." [אסף וול, דף פייסבוק]
     

  • "את הספר אני אוהב... אמיץ וחריף... האקדמיה אכן במשבר עמוק." [ד"ר יובל קרניאל, לשעבר הרקטור והמשנה לנשיא בצלאל, פייסבוק]
     

  • "בתוך ההליכה בתלם והמשמעת הקולקטיבית למדדים השונים, יוצא הספר של תמר ועוז, שמשקף, אני חושב את הרוח של האוניברסיטה שלנו, שהיתה פעם ואיננה עוד. ספר מעורר מחלוקת, בועט ומרגיז, אבל בעיקר מעורר מחשבה. לא חייבים להסכים לכל הנאמר בו, אבל כל איש אקדמיה, בעיקר ההנהגה, חייבים לקרוא ולהתמודד עם השאלות הקשות שהספר מעלה, גם אם התמונה הנשקפת במראה לא מחמיאה לנו, וזו רק בלשון המעטה." [פרופ' גור אלרואי, דיקן מדעי הרוח, רב שיח לרגל הוצאת הספר, אוניברסיטת חיפה]
     

  • "בספרם המרתק החדש של הזוג אלמוג הם מציגים את האקדמיה במערומיה וחושפים את כל פגמיה הרבים. מתיאורם עולה תמונה עגומה של מוסד שמרני ולא מעודכן, שחייב לעבור שינוי מהותי בהקדם. הזוג אלמוג עוברים על כל אורך המסלול, למן התואר הראשון ועד סוף מסלול הפרופסורה, כאשר לכל חלק יש הבעיות המיוחדות לו. [...] אני חושב שזה הספר המרתק והחשוב ביותר שקראתי השנה. הישג נכבד לזוג החוקרים, לאחר שגם ספרם הקודם על דור ה-Y היה פורץ דרך. כמו כן, יש להעריך אותם על תעוזתם, שכן הם יוצאים נגד המוסד שהם חלק ממנו. אף שיהיו ודאי מי שיזקפו זאת דווקא לחובתם. אך למעשה לא נגד המוסד הם יוצאים, אלא בעדו. הם מציעים שיפורים הכרחיים, שבמילא יבואו בצורה זו או אחרת בעתיד הקרוב, וכדאי להיות ערים להם. נגד ההשכלה עצמה ודאי אין להם - וגם לא לי - דבר. להפך. רק נגד הצורה המאובנת שבה היא מתווכת היום. האוניברסיטה היא מוסד שקיים מימי הביניים, ואולי באמת הגיע הזמן שתשתנה ותתאים את עצמה לעולם המתחדש. למעשה, אין לה ברירה, כפי שמראה ספר זה. במקום לקונן, יש לשמוח על האפשרויות החדשות שנפתחו. [...]  אעיר עוד - המצב החדש שנכפה עלינו בעקבות משבר הקורונה כולל גם התנסות חדשה בלמידה מרחוק, באופן המאפשר לבחון את מעלותיה וחסרונותיה והפקת לקחים גם לעתיד." [הבלוג של חגי הופר]
     

  • "הספר, שהוא מחקר אקדמי לכול דבר, אינו אלא כתב פלסתר רהוט ומנומק מאוד, שמסביר מדוע האקדמיה במתכונתה הנוכחית פשטה את הרגל. עצוב אך לא מפליא להיווכח שלכותבים ברור: רק מי שממוקם כמוהם עמוק ובטוח בתוך הממסד האקדמי יכול להרשות לעצמו למתוח ביקורת ללא מורא ופחד. [...] 
    ספרם של בני הזוג אלמוג ראה אור השנה, זמן קצר לפני תחילתו של עידן חדש לגמרי: עידן הנגיף Covid-19,  והמגיפה המכונה בארץ "הקורונה". ברור לגמרי שרבות מהמגמות שבני הזוג אלמוג מתארים בספרם יואצו מאוד בעקבות המשבר הנוכחי (שאנחנו כנראה נמצאים רק בפתחו, ושאת מלוא השלכותיו עדיין אי אפשר לחזות), ושחלק מהתופעות שהם מתארים כנראה חוסלו לפי שעה, ואולי לצמיתות. למשל – הכנסים האקדמאים שהיו נפוצים כל כך עד עידן הקורונה. [...]
    הכותבים מדגישים כי "בשעה שהסטודנטים נאנקים תחת העול, ראשי ההשכלה הגבוהה ממשיכים לרפד את עצמם במשכורות שמנות ובהטבות מופלגות". האם גם ההתנהגות הזאת תימשך? האם הלימודים האקדמיים נחוצים? האם הם תורמים באמת להצלחתו של הבוגר בחיים?

    תמר אלמוג ועוז אלמוג משיבים על השאלות הללו, ותשובותיהם מאלפות. הם מגבים את טיעוניהם בשלל נתונים ודוגמאות שחלקן יכולות להיות כמעט מבדחות, אלמלא היו מזעזעות. [...]
    כדי לגבור על המכשלות הללו הם מציעים מנגנונים חלופיים: למשל, לוותר על הצורך בשיפוט עמיתים שמזמין שחיתות בשל סידורי "שמור לי ואשמור לך". ולהמיר את הפרסום בכתבי עת בפלטפורמות שבהן יוכלו מדענים לפרסם, לקבל הערות, לתקן, ורק אחרי תהליך ממושך לקבע את הפרסום. [...] 
    מעבר לכך שהספר מעניין מאוד, הוא גם חשוב. האם, לצד הקורונה, יזרז את השינויים הדרושים? ימים יגידו." ["סופרת ספרים" - הבלוג של עופרה עופר אורן] 

     

  • "גיליתי את "מסעי גוליבר", הסאטירה בת 300 השנה של יונתן סוויפט בתרגומה של ג' אריוך, שהוסיפה הערות מצוינות שבלעדיהן קשה לצלוח את מחסום הזמן. רובנו מכירים את מסעו לליליפוט, ארץ הגמדים. חלק מכירים את המסע השני ל"ברובדינגנֶג", ארץ הענקים. אבל מעטים מכירים את שני המסעות האחרונים. המסע השלישי אל "לַפּיוּשָה" הוא סאטירה שעדיין רלוונטית על האקדמיה. ידידנו פרופ' Oz Almog, ימצא פה תנא דמסייע לספרו החשוב שזה עתה פורסם על הבעייתיות שבחיבור של מגדל השן האקדמי לחיים." [ד"ר דרור אידר, שגריר ישראל באיטליה, פייסבוק]
     

  • "בישראל מקובל לתאר אקדמאי (או עיתונאי, או אמן) כ"אמיץ" אם הוא מצהיר משהו שמשמח את כל עמיתיו לעבודה, את הבוסים שלו ואת מחלקי הפרסים בתחומו. בדרך כלל משהו נגד הכיבוש ו/או נגד ביבי. בואו נאמר שלא צריך המון אומץ כדי לצטט את הקלישאות שכל המיליה שלך אומר כל הזמן. רוצים לראות אומץ אמיתי? תקראו את ספרם החדש של פרופ' Oz Almog ורעייתו ד"ר תמר אלמוג. שניהם מרצים באוניברסיטה, ובספרם "כל שקרי האקדמיה" הם יורדים על המוסד הזה בלי חשבון. ובכן, זה אמיץ.
    המחברים טוענים שהאקדמיה פשוט הפכה לא רלוונטית. הערבוב בין מחקר, הוראה והכשרה מקצועית מנוון את שלושתם. המחקר הפך לתחרות אובססיבית לפרסום מאמרים אזוטריים בכתבי עת שאיש לא קורא, ההוראה מופקדת בידי פרופסורים שיודעים לחקור ולא ללמד, והיא מיושנת ואיטית בעידן הדיגיטלי, וההכשרה המקצועית לא באמת מכשירה למקצוע, ומוחלפת במהירות בקורסים ממוקדים שמציעים מכונים פרטיים. [...]
    הספר מתאר באריכות ובפירוט את הכשל החריף באקדמיה. למה זה קורה? [...]  נדמה לי שמכל אלו בולט בעיקר שינוי מרכזי אחד: המודל האקדמי הרווח נבנה עבור אליטה דקה של ג'נטלמנים אינטלקטואלים. האוניברסיטאות היו מגדל שן נינוח לקבוצה חברתית קטנה, עם אתוס משותף והיכרות הדדית. לא המון אנשים למדו באוניברסיטה, ומעטים מאוד מתוכם רצו קריירה אקדמית. ברגע שהשכלה אקדמית הפכה למוצר המוני תחרותי, ולמסלול קריירה פוטנציאלי להמונים, המערכת פשוט קרסה." [הרב חיים נבון, פייסבוק]

     

  • "מדובר בעבודה יסודית במיוחד, שלקח לעוז ולשותפתו רעייתו Tamar Almog (איזה קטע מעניין זה לכתוב ספר עם אשתך, אה? איך קראו לאשתו של ניוטון?) לא פחות משלוש שנים של עבודת שטח, קריאה וכתיבה, והתוצאה מרשימה לגמרי. הביבלוגרפיה למשל מבהילה בהיקפה. אין כמעט שאלה רצינית אחת בתחום המדובר שהספר אינו מעלה לדיון ועונה עם אסמכתאות. מדובר בכתיבה חופשית ונועזת מאד ברוחה עם מסקנות שוברות מוסכמות לחלוטין, דברי כפירה וגידוף בהיכלי האקדמיה הקדושים והטהורים. [...]
    ופה נשאלת השאלה: "מה הפתרונות?" האם המצב הזה ימשיך עד שיקרוס תחת משקלו שלו? האם בכירי האקדייה שהמחבר מדמה שוב ושוב לכמרים בימי הביניים ימשיכו להטיף בלהט גם כשהכנסיות כבר מתרוקנות ומוקדי העניין עוברים למקומות אחרים? האם אין אף מבוגר אחראי בממשלה שאינו ירא מן הכמרים ומעיתונאי החצר שלהם, ומוכן לקום נגדם לטובת הציבור, מאמינים ושאינם מאמינים כאחד?
    חשוב להדגיש - המחבר טוען במפורש שמודל האקדמיה המוכר לנו חי על זמן שאול. הסיבות שטרם הוכרז רגע המוות הם א. משום שהחלופות המלאות עדיין לא 100% בשלות לגמרי ב. גם אם חלק מהחלופות כבר מוכנות לגמרי, איש באקדמיה או בממשלה אינו מוכן לחתום על תעודת הפטירה של מוסד כה יקר מבחינת היסטורית. "שהבא אחריי ישבור את הראש על זה". תמיד נצטרך ידע והכשרה מקצועית, אך אנו נקבל אותם בפורמטים אחרים, חדשים ויעילים בהרבה.
    מספר פתרונות מציע הספר לסוגיות שונות, והם פשוט מבריקים בפשטותם. [...] הספר מלא וגדוש וכתוב בשפת בהירה לגמרי [...] החשיבות של הספר הוא בהצבת הבעיה במלואה ובבהירות והצגת כמה פתרונות יסוד מתהווים." [ישעיה גיצבורג, פייסבוק]

     

  • "שקרי האקדמיה- ספר שטילטל אותי. כתוב בועט וישר לבטן הרכה... למה הוא כל כל חזק עבורי?? אולי כי אני מרצה כבר עשור במכללות ותמיד בשכר שעתי ללא קביעות?  [...]  אולי כי השנה פרסמתי שני מאמרים, על אחד עבדתי שנתיים כדי שיפורסם בכתב עת שפיט והשני רק כמה חודשים (מאמר רציני לא פחות) שקיבל פי אלף חשיפה?" [אודליה אלקובי, פייסבוק] 
     

  • "היה לי קשה לקרא את הספר, אבל נמשכתי אליו מאד כמו פרפר אל קורי עכביש. הספר ערער את אחד היסודות החזקים של חיי: ההכרה בלמידה לאורך השנים כיסוד בהוויתנו האנושית. [...] נסיון החיים שלי לימד אותי, שאין אמת אבסולוטית, יש אולי אמת יחסית. הבנתי שקשרים אישיים ובין אישיים מחויבי מציאות בשדה התעסוקה וההצלחה בעבודה. אבל לא ידעתי ולא הבנתי, ששחיתות וחוסר יושר קיימים גם במוסדות אקדמיים, על כל צעד ושעל: גם בכתיבת מאמרים, גם בקידום אקדמי, גם ב-"שמור לי ואשמור לך", גם ב-"פרסם אותי ואפרסם אותך"...
    הספר מתייחס למציאות הכלל עולמית ובעיקר למציאות האמריקאית. אבל ברור שהאמור בספר כולל את ישראל, כמובן. כל מי שיש או הייתה לו נגיעה לאקדמיה בשני העשורים האחרונים יכול לשחזר ארועים, מצבים ומקרים מן המתרחש באקדמיה בישראל. מתקבלת אותה תמונה לא מחמיאה. השינויים החלים בעולמנו הם בעיקר בתחום הטכנולוגי, אבל ההשלכות הן גם תודעתיות, גם חברתיות וגם תעסוקתיות. גם האקדמיה תשתנה, ואם היא תשרוד, היא תהיה אחרת. [...] המחברים נגעו בנושא קשה: היה להם האומץ לבטא בשפה שווה לכל נפש, נושא, שלא נגעו בו עד כה, בישירות כה גדולה, תוך הסתמכות על מספר אדיר של מקורות. מה קיים במודל האקדמי האוניברסיטאי? ימים יגידו, אם ספר זה יועיל, ישפר, ייטיב ויקדם את המודל האקדמי, האוניברסיטאי!!! [ביקורות ספרים, הבלוג של צביה רחימי]

     

  • "ספר שיצא רגע לפני הקורונה וזה פשוט מדהים. לא היה יכול להיות תזמון מוצלח יותר מאשר אירועי הקורונה לספר הזה. הניעור הרציני שכולנו עוברים בתקופה הזו. [...] הספר הוא לא רק ספר מחקר אלא כתב אישום. וזה לא רק כתב אישום אלא שילוב ביחד עם הספד. הספד לאקדמיה כמו שהיא היום. יש לנו מול העיניים נפילת אימפריה לא מתוך אויב חיצוני אלא מתוך חוסר הסתגלות של המוסד העתיק והמכובד הזה פעם והמנוון היום שמוביל להמון אבסורדים, שאותם הם מתארים בספר בצורה מאד מדויקת. הם מתארים מודל מנוון שעתיד להתרסק בכל דממה דקה. [...] מצאתי את עצמי יושב ומהנהן, וואי זה נכון, זה מתסכל, זה לפעמים זה גם מושחת, זה בעייתי. [...] 
    הקורונה גם היא כמו הספר היא דלי של קרח על הראש ביום קיץ חם במיוחד, שנותנת לנו איזה קריאת התעוררות או לכל הפחות ביקורתיות והאומץ והאפשרויות אולי גם להשתנות." [ד"ר חננאל רוזנברג, פודקאסט ספרית מכללת הרצוג].

     

  • "כל שקרי האקדמיה, ספר שמסעיר את האליטה האינטלקטואלית." [המגדלור]
     

  • "אם תמיד הייתם סקפטים בנוגע לאוניברסיטה, עכשיו יש לכם סיבה טובה לכך. ספר חדש מאת החוקרים תמר ועוז אלמוג נושא את השם "כל שקרי האקדמיה", ובו הם חושפים בזה אחר זה את העיוותים שבלימודי התארים, הזיוף והרמייה שבהשכלה הגבוהה של העת הנוכחית ומגיעים לתובנה קריטית להמשך הדרך: קורסים אונליין הם העתיד של ההשכלה הגבוהה. [...]
    זהו ספר חדש ומדהים מפי החוקרים תמר ועוז אלמוג שמנפץ את כל מה שחשבתם על ההשכלה הגבוהה. טוב נו, אולי לא חשבתם את זה, אבל ודאי טיפטפו לכם את זה מגיל צעיר: "תלך לאוניברסיטה", "תעשי תואר", כולנו שמענו את המשפטים הללו אך רובנו הרגשנו שמשהו לא כשורה.
     [...]
    חלק ניכר מהמציאות שבספר לובשת פנים וצורה כבר היום. למשל, חשיבותו של התואר האקדמי הולכת ומאבדת מערכה, ועליית האינטרנט חשפה רבים מהסטודנטים הצעירים לעולם פשוט ונגיש יותר של עבודה מהמחשב עבור עסקים בכל רחבי העולם. המגמה הזו צפויה להימשך גם בשנים הקרובות.

    מי שמרוויחות מהמצב הן המכללות, לרבות אלו מהן שמציעות לימודי תעודה בעזרת קורסים אונליין. לימודי התעודה הם היום דבר חשוב יותר מתואר, כיוון שהמעסיק יודע שהעובד למד את המקצוע המדוייק שאליו הוא מתראיין, ולא תואר ערטילאי ותיאורטי שאין לדעת אם יעזור לו או לא במהלך עבודתו. [...]
    האם כל מה שלימדו אתכם על האוניברסיטה היו שקרים וחצאי אמיתות? התשובה ככל הנראה שלילית. באוניברסיטה ישנם תחומים שונים, כאשר החוגים הריאלים והמדעים המדוייקים סובלים פחות מאחרים מירידת האיכות. עם זאת, גם מסלולים אלה אינם חסינים למגמה הגלובלית של ההשכלה הגבוהה וצפויים לאבד את יוקרתם למכללות האונליין." [דף הבית של מכללת אפיק לשמאות מקרקעין ושמאות רכוש]

     

"Das provokante Buch bietet eine spannende und anregende Lektüre, für Dozenten ebenso wie für Studierende – und

das nicht allein in Israel und den USA mit ihren ganz eigenen akademischen Modellen, sondern wegen der Reformen in den vergangenen Jahrzehnten gleichermaßen auch in Deutschland." [Professorin für Hebräische und jüdische Literatur an der Hochschule für Jüdische Studien Heidelberg (Juedische-allgemeine]
English: "The provocative book is an exciting and stimulating read, for lecturers as well as for students - and not only in Israel and the USA with their very unique academic models, but also in Germany because of the reforms in recent decades." 
[Prof. Anat Feinberg, Juedische-Allgemeine]

 

 

שקרי האקדמיה - הרצאות ומאמרים בנושא

   הרצאות

  • כל שקרי האקדמיה - הרצאה בזום, טוקהאוס תל אביב
     

  • רב שיח בזום לרגל הוצאת הספר ביוזמת הפקולטה למדעי הרוח והספריה - אוניברסיטת חיפה. משתתפים: פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל, הטכניון;      פרופ' אריה מהרשק, נשיא מכללת בראודה; פרופ' חיים באר, סופר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב; מר סבר פלוצקר, עיתונאי, ידיעות אחרונות. מנחה: פרופ' גור אלרואי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה. מגיבים: פרופ' עוז אלמוג, ד"ר תמר אלמוג, אוניברסיטת חיפה.
     

  • ראשי מרכזי הוראה - וובינר בעקבות הקורונה ביוזמת המועצה להשכלה גבוהה.
     

  • וובינר ביוזמת הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך באוניברסיטת תל אביב.
     

   מאמרים

 

© 2020 By Tamar Almog and Oz Almog

תמר אלמוג|עוז אלמוג