שקרי האקדמיה - על המחקר

 

התפתחות האקדמיה, מהזמן העתיק ועד ימינו, היא סיפור אבולוציוני מרתק, חובק יבשות, מדינות ותרבויות. זהו מרוץ שליחים של הרוח האנושית, שהוביל את בני האדם להישגים כבירים. אבל להצלחה אין חסינות ומה שעבד בעבר לא בהכרח יעבוד בעתיד - בעיקר כאשר צומח התחליף.
 

אנשים מסוגלים להבין ולעכל שינויים קטנים בחייהם, אבל קשה להם לקבל את הרעיון שגם הסדרים בסיסיים ומושרשים, שהיו עבורם חלק מהמובן מאליו, ייעלמו יום אחד. האוניברסיטאות הן סוג של מובן מאליו עבור רובנו. 

 

מעטים מסוגלים לדמיין בימינו עולם ללא מוסדות להשכלה גבוהה, אבל כדאי להזכיר שבעבר הרחוק איש לא דמיין חיילים ללא חרבות, איכרים ללא סוסים, או דואר בלי נייר. 
 

אנו חיים בתקופה של עלייה מהירה בשיעור בעלי התארים האקדמיים, של שיפור עקבי ברמת החיים ובתוחלת החיים ושל מפץ של יזמויות והמצאות. עושה רושם שהמדע מצליח מאי פעם וההשכלה הגבוהה פורחת. אבל התמונה הזאת מתעתעת. האקדמיה העולמית נמצאת במשבר העמוק בתולדותיה. זהו משבר כלכלי, אינטלקטואלי, ארגוני, ערכי וחינוכי, והוא אינו תקלה או בעיה זמנית. המודל האוניברסיטאי המסורתי, ששורשיו נטועים בימי הביניים, נמצא בתהליכי שחיקה מתקדמים ומגלה אותות מצוקה משום שהוא כפוף, כמו מודלים מסורתיים אחרים בתקופתנו, לשינויים מבניים. אנו בעיצומה של תקופת מעבר, שבה הישן כבר לא מתאים והחלופה מתחילה להיבנות, מתוך דינמיקה חיכוכית.
 

למרות שמשבר המוסדות להשכלה גבוהה עומד בשנים האחרונות במוקד השיח בקהילה האקדמית וכבר הניב אינספור מאמרים, דו"חות וספרים שעסקו בסוגיה, ממדיו האמיתיים והשלכותיו הדרמטיות נסתרים מעיני רוב הציבור ולמען האמת גם מעיניהם של רוב המדענים והמרצים בעולם. האקדמיה נמצאת עדיין בהכחשה, מרמה את עצמה ואת הציבור, ולכן מתקשה להבין את המצב לאשורו ולהגיע להחלטות מושכלות ואמיצות.
 

מטרתו של ספר זה היא להרכיב תמונת פאזל פנורמית של מצבם של המוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם. אין זה רק מסמך ביקורתי נוקב, שנועד לפקוח עיניים בעידן של בין השמשות, אלא גם תחזית אופטימית ובמידה מסוימת המלצה למודל רענן של מחקר והשכלה, המתאים למאה ה-21. 
 

המין האנושי הולך ומתקרב לנקודת מפנה היסטורית, שבה הבועה האקדמית הסגורה תיפתח לחלוטין, המוסדות להשכלה גבוהה יאבדו את המונופול, וגם הקריירה המדעית תעבור שינויים מרחיקי לכת.

 

שקרי האקדמיה - תקציר

 

הספר הוא צילום רנטגן של מגדל השן האקדמי. הוא חושף את השיטה המצליחה, שהתקלקלה עם השנים, ואת תרבות השקר, ההכחשה והקיבעון שהשתלטה על המוסדות להשכלה גבוהה בעולם. את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של "המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכירסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לצורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

 

אבל הספר הזה אינו רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה-21.

 

שקרי האקדמיה - תוכן עניינים

  1. מבוא

  2. הישרדות בכל מחיר - המשבר הכלכלי

  3. כמה שיותר (מאמרים) יותר טוב - משבר הפרסום

  4. שוד המדע – משבר הנגישות

  5. שיפוט עמיתים מיושן - משבר בקרת האיכות

  6. אובססיית המדידה - משבר הדירוגים

  7. לא תואר ולא הדר - משבר ההשכלה הגבוהה

  8. חולפים עם הרוח - משבר המדעים ההומניים

  9. גן העדן האובד - משבר הקריירה האקדמית

  10. סוף עידן האקדמיה - סיכום ביניים ותחזית

שקרי האקדמיה - סיקור בתקשורת

ראיונות בטלוויזיה​

כאן "סוכן תרבות" (קובי מידן

אנחנו מהבית בפייסבוק  (אורלי וגיא)

ערוץ 20

חדשות 13 (מהדורת השבת); פוסט של עוז בעקבות הכתבה

ראיונות ברדיו

רדיו ללא הפסקה 103FM (ורדה רזיאל ז'קונט)

רדיו ללא הפסקה 103FM (אראל סג"ל)

גלי צה"ל (הולכות בחצות עם מוריה קור וג'קי לוי)

גלי צה"ל (השיח עם אברי גלעד)

כאן תרבות (גם כן תרבות עם גואל פינטו, 5.4.20)

כאן תרבות (גם כן תרבות עם גואל פינטו, 19.5.20)

כאן ב' (אמילי והפרופסור - אמילי עמרוסי והפרופסור יובל אלבשן)

 

ראיונות בעיתונות

מקור ראשון

מעריב

עיתון בשבע

גלובס (זוג החוקרים נגד האקדמיה; וידאו; סולידריות תחת הקורונה)

כלבו - חיפה והקריות

אזכורים

מעריב (עמוס גלבוע)

ידיעות אחרונות - המוסף לשבת (בן-דרור ימיני)
ידע וסקרנות דיגיטלית (עמי סלנט)
רציו - מחקר מדע אמונה

מקור ראשון (הרב חיים נבוןמוסף חינוך)

הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה

הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה

רמה - רשת מדעי הרוח והחברה

הבלוג של חגי הופר - ביקורות ספרים ומאמרים

דף הפייסבוק של אסף וול

דף הפייסבוק של הרב חיים נבון (22.4.20; 26.4.20)
דף הפייסבוק של ישעיה גיצבורג 

דף הפייסבוק של גלעד ברנסטטר

מכללת אפיק

  • "אם יש ספר שכדאי מאד לקרוא זה את הספר הזה של בני הזוג אלמוג.
    מסמך ארוך ונוקב שמסביר בצורה הכי ברורה וכנה מדוע כיום תואר אקדמי הוא לא פעם דרך רעה להתחיל את החיים איתו.
    אבל מעבר להסברים ומעבר לעובדה שהספר ארוך מאד (מן הסתם המחברים חששו לפרסם אותו בשני חלקים כיון שהיו מנסים לטרפד את החלק השני) מדובר ביצירה עכשוויות, חשובה, מעוררת מחשבות, מעוררת דיון, מעוררת שיח, מאתגרת את הגישות הקיימות.
    חברים בסך הכל העלות שלו היא 3 מנות שוארמה והוא שווה כל שקל, ממש כל שקל" [אסף גולן, פייסבוק]

     

  • "בעקבות #כל_שקרי_האקדמיה (הספר) שיצא לי לקרוא לאחרונה עלתה בי השאלה: האם מחברי הספר, בני הזוג אלמוג תמר ו Oz Almog, הם צמד טרולים? עלי להקדים ולומר: "טרול" עבורי אינו תואר המבטא גנאי. להיפך. הטרול המקצועי, זה שיש מאחרי מעשיו כוונות אסטרטגיות ולא רק עניין בכאוס ובמהומה, הוא בעיני סוג של מאסטר אמנויות לחימה, כזה המשתמש בכוחו של התוקפן כדי לפעול כנגד עצמו. [...] כדי להבין את תופעת אינפלציית המאמרים ועליבותם של רבים מכתבי העת המדעיים, יש לקרוא את הפרק העוסק בקלות הבלתי נסבלת של החירטוט האקדמי. הרעה החולה מכל היא הבמה הסגורה בה מתפרסמים מחקרים, רעיונות ודעות שהיו מקבלים את התואר "ארכאים" אלא שהם היו כאלה לפחות מפריצת האינטרנט לחיינו. מה הערך בהצגת תיאוריה בחלל סטרילי סגור שאינו נגיש ויותר מכך, לרוב המאמרים המתפרסמים במדעי הרוח אין כל ערך מעבר להצגת רשימת הפרסומים של המחבר שתקרב אותו אל התואר\תקן\קביעות ותו לא. [...] תמר ועוז אלמוג אינם טרולים, אלא מגה טרולים משום שהם מפעילים את השיטה האקדמית נגד עצמה. הצמד לא הסתפק במאמר זה או אחר אלא הוציאו לאור ספר עב כרס אשר כל כולו ניצול כח האובייקט המבוקר לשם חביטה בו והפיכתו לעיי חורבות אקדמיות." [אסף וול, דף פייסבוק]
     

  • "את הספר אני אוהב... אמיץ וחריף... האקדמיה אכן במשבר עמוק." [ד"ר יובל קרניאל, לשעבר הרקטור והמשנה לנשיא בצלאל, פייסבוק]
     

  • "בספרם המרתק החדש של הזוג אלמוג הם מציגים את האקדמיה במערומיה וחושפים את כל פגמיה הרבים. מתיאורם עולה תמונה עגומה של מוסד שמרני ולא מעודכן, שחייב לעבור שינוי מהותי בהקדם. הזוג אלמוג עוברים על כל אורך המסלול, למן התואר הראשון ועד סוף מסלול הפרופסורה, כאשר לכל חלק יש הבעיות המיוחדות לו. [...] אני חושב שזה הספר המרתק והחשוב ביותר שקראתי השנה. הישג נכבד לזוג החוקרים, לאחר שגם ספרם הקודם על דור ה-Y היה פורץ דרך. כמו כן, יש להעריך אותם על תעוזתם, שכן הם יוצאים נגד המוסד שהם חלק ממנו. אף שיהיו ודאי מי שיזקפו זאת דווקא לחובתם. אך למעשה לא נגד המוסד הם יוצאים, אלא בעדו. הם מציעים שיפורים הכרחיים, שבמילא יבואו בצורה זו או אחרת בעתיד הקרוב, וכדאי להיות ערים להם. נגד ההשכלה עצמה ודאי אין להם - וגם לא לי - דבר. להפך. רק נגד הצורה המאובנת שבה היא מתווכת היום. האוניברסיטה היא מוסד שקיים מימי הביניים, ואולי באמת הגיע הזמן שתשתנה ותתאים את עצמה לעולם המתחדש. למעשה, אין לה ברירה, כפי שמראה ספר זה. במקום לקונן, יש לשמוח על האפשרויות החדשות שנפתחו. [...]  אעיר עוד - המצב החדש שנכפה עלינו בעקבות משבר הקורונה כולל גם התנסות חדשה בלמידה מרחוק, באופן המאפשר לבחון את מעלותיה וחסרונותיה והפקת לקחים גם לעתיד." [הבלוג של חגי הופר]
     

  • "גיליתי את "מסעי גוליבר", הסאטירה בת 300 השנה של יונתן סוויפט בתרגומה של ג' אריוך, שהוסיפה הערות מצוינות שבלעדיהן קשה לצלוח את מחסום הזמן. רובנו מכירים את מסעו לליליפוט, ארץ הגמדים. חלק מכירים את המסע השני ל"ברובדינגנֶג", ארץ הענקים. אבל מעטים מכירים את שני המסעות האחרונים. המסע השלישי אל "לַפּיוּשָה" הוא סאטירה שעדיין רלוונטית על האקדמיה. ידידנו פרופ' Oz Almog, ימצא פה תנא דמסייע לספרו החשוב שזה עתה פורסם על הבעייתיות שבחיבור של מגדל השן האקדמי לחיים." [ד"ר דרור אידר, שגריר ישראל באיטליה, פייסבוק]
     

  • "בישראל מקובל לתאר אקדמאי (או עיתונאי, או אמן) כ"אמיץ" אם הוא מצהיר משהו שמשמח את כל עמיתיו לעבודה, את הבוסים שלו ואת מחלקי הפרסים בתחומו. בדרך כלל משהו נגד הכיבוש ו/או נגד ביבי. בואו נאמר שלא צריך המון אומץ כדי לצטט את הקלישאות שכל המיליה שלך אומר כל הזמן. רוצים לראות אומץ אמיתי? תקראו את ספרם החדש של פרופ' Oz Almog ורעייתו ד"ר תמר אלמוג. שניהם מרצים באוניברסיטה, ובספרם "כל שקרי האקדמיה" הם יורדים על המוסד הזה בלי חשבון. ובכן, זה אמיץ.
    המחברים טוענים שהאקדמיה פשוט הפכה לא רלוונטית. הערבוב בין מחקר, הוראה והכשרה מקצועית מנוון את שלושתם. המחקר הפך לתחרות אובססיבית לפרסום מאמרים אזוטריים בכתבי עת שאיש לא קורא, ההוראה מופקדת בידי פרופסורים שיודעים לחקור ולא ללמד, והיא מיושנת ואיטית בעידן הדיגיטלי, וההכשרה המקצועית לא באמת מכשירה למקצוע, ומוחלפת במהירות בקורסים ממוקדים שמציעים מכונים פרטיים. [...]
    הספר מתאר באריכות ובפירוט את הכשל החריף באקדמיה. למה זה קורה? [...]  נדמה לי שמכל אלו בולט בעיקר שינוי מרכזי אחד: המודל האקדמי הרווח נבנה עבור אליטה דקה של ג'נטלמנים אינטלקטואלים. האוניברסיטאות היו מגדל שן נינוח לקבוצה חברתית קטנה, עם אתוס משותף והיכרות הדדית. לא המון אנשים למדו באוניברסיטה, ומעטים מאוד מתוכם רצו קריירה אקדמית. ברגע שהשכלה אקדמית הפכה למוצר המוני תחרותי, ולמסלול קריירה פוטנציאלי להמונים, המערכת פשוט קרסה." [הרב חיים נבון, פייסבוק]

     

  • "מדובר בעבודה יסודית במיוחד, שלקח לעוז ולשותפתו רעייתו Tamar Almog (איזה קטע מעניין זה לכתוב ספר עם אשתך, אה? איך קראו לאשתו של ניוטון?) לא פחות משלוש שנים של עבודת שטח, קריאה וכתיבה, והתוצאה מרשימה לגמרי. הביבלוגרפיה למשל מבהילה בהיקפה. אין כמעט שאלה רצינית אחת בתחום המדובר שהספר אינו מעלה לדיון ועונה עם אסמכתאות. מדובר בכתיבה חופשית ונועזת מאד ברוחה עם מסקנות שוברות מוסכמות לחלוטין, דברי כפירה וגידוף בהיכלי האקדמיה הקדושים והטהורים. [...]
    ופה נשאלת השאלה: "מה הפתרונות?" האם המצב הזה ימשיך עד שיקרוס תחת משקלו שלו? האם בכירי האקדייה שהמחבר מדמה שוב ושוב לכמרים בימי הביניים ימשיכו להטיף בלהט גם כשהכנסיות כבר מתרוקנות ומוקדי העניין עוברים למקומות אחרים? האם אין אף מבוגר אחראי בממשלה שאינו ירא מן הכמרים ומעיתונאי החצר שלהם, ומוכן לקום נגדם לטובת הציבור, מאמינים ושאינם מאמינים כאחד?
    חשוב להדגיש - המחבר טוען במפורש שמודל האקדמיה המוכר לנו חי על זמן שאול. הסיבות שטרם הוכרז רגע המוות הם א. משום שהחלופות המלאות עדיין לא 100% בשלות לגמרי ב. גם אם חלק מהחלופות כבר מוכנות לגמרי, איש באקדמיה או בממשלה אינו מוכן לחתום על תעודת הפטירה של מוסד כה יקר מבחינת היסטורית. "שהבא אחריי ישבור את הראש על זה". תמיד נצטרך ידע והכשרה מקצועית, אך אנו נקבל אותם בפורמטים אחרים, חדשים ויעילים בהרבה.
    מספר פתרונות מציע הספר לסוגיות שונות, והם פשוט מבריקים בפשטותם. [...] הספר מלא וגדוש וכתוב בשפת בהירה לגמרי [...] החשיבות של הספר הוא בהצבת הבעיה במלואה ובבהירות והצגת כמה פתרונות יסוד מתהווים." [ישעיה גיצבורג, פייסבוק]

     

  • המרדף הסיזיפי אחר כבוד וציטוטים, ההרצאות בקצווי עולם מול קהל של שני שומעים, הניצול הבלתי נסבל של המרצים מן החוץ והקלות המחרידה של החנטרוש, הרמאות והזיוף: סימני ההידרדרות של מוסדות ההשכלה הגבוהה בעולם מוצגים בספר החדש של תמר ועוז אלמוג, "כל שקרי האקדמיה". כמו נביאי זעם תנ"כיים הם חוזים את חורבן האוניברסיטאות בצורתן הנוכחית, וה"זום" הוא רק דוגמה מגומגמת לפריחה שעתידה לבוא לאחר מכן." [אהרן מי, מועדון קריאה לאוהבי ספרים בפייסבוק]

 

שקרי האקדמיה - הרצאות ומאמרים בנושא

   הרצאות

  • רב שיח בזום לרגל הוצאת הספר ביוזמת הפקולטה למדעי הרוח והספריה - אוניברסיטת חיפה. משתתפים: פרופ' אהרן צ'חנובר, חתן פרס נובל, הטכניון;      פרופ' אריה מהרשק, נשיא מכללת בראודה; פרופ' חיים באר, סופר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב; מר סבר פלוצקר, עיתונאי, ידיעות אחרונות. מנחה: פרופ' גור אלרואי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה. מגיבים: פרופ' עוז אלמוג, ד"ר תמר אלמוג, אוניברסיטת חיפה.
     

  • ראשי מרכזי הוראה - וובינר בעקבות הקורונה ביוזמת המועצה להשכלה גבוהה.
     

  • וובינר ביוזמת הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך באוניברסיטת תל אביב.
     

   מאמרים

 
  • Facebook

עוז אלמוג    oalmog@univ.haifa.ac.il

  • Facebook

תמר אלמוג    talmog@univ.haifa.ac.il     

© 2020 By Tamar Almog and Oz Almog

תמר אלמוג|עוז אלמוג